Subject: כשרות

טוב, כנראה יצא בסוף ארוך מידי, אז אני אחלק את זה למספר הודעות.. נקווה שעכשיו האתר לא ישתגע לי.. :P

עקב בורות מסויימת של חלק מהקהילה (לצערי, יש לציין) החלטתי לעשות מעשה! (ואני לא עושה הרבה כאלה, כי אני סוג של פדלאה)

מקבץ קצר על כשרות, רק כדי שלא יתחילו לחשוב שזה מימים עתיקים ותקופות חשוכות...

ליקטתי ממספר מקורות, ושכבר באתי לתת קרדיט, שמתי לב שהכל יצא לי כל כך מבולגן ואני כבר לא בטוח מה ליקטתי ממה ואם בכלל לקחתי חומר ממקור מסויים, לכן אשאיר את זה סתם כך בעלמא, ואם מישהו ירצה לבדוק אותי, הוא מוזמן לעשות חקר קטן בעצמו ;)

נתחיל..

מעשה, הסיבה הראשונה שבגללה צריך אדם לשמור כשרות היא, ככה.
ממש כך, במידה ושואלים אותך למה אתה שומר כשרות, ענה, ככה. כי ככה פשוט ה' ציווה בתורה שניתנה לנו ע"י משה רבנו בדבר ה'. וכל כפירה בזה, לעניות דעתי, היא כפירה בכך שאתה, כאדם, שייך לעם ישראל (בני ישראל, בני יעקב, נא לא לקשר בין, בן לעם לבין לאום שהלאימו כיום את ישראל)

פירוש השם:
כשר בלשון המקרא מובנו טוב וראוי, ובלשון חז"ל והפוסקים מתייחס המושג לדברים הראויים לשימוש, ובעיקר למאכלים הראויים לאכילה מבחינה הלכתית. מאכלות אסורות הוא שם כולל למאכלים שהם אסורים באכילה או בהנאה.
עפ"י המילון, כשרות מייצגת, טוהר, הגינות, מידת יושר ומהימנות. כמו כן, גם מייצגת דבר ראוי וטוב.

לעניין הרוחני (וגם החומרי.. יש השוואה לנצרות, לא להבהל)
עניין הכשרות הוא קשה מאד. משפט נוצרי אומר: אדם צריך יותר להיזהר במה שהוא מוציא מפיו מאשר ממה שהוא מכניס לפיו. הנצרות אינה מכירה באחדות שבין עולם החומר לעולם הרוח. האדם מוציא מפיו דיבור, כלומר מחשבות ורעיונות, דברים המחוברים לעולם הרוח. ואילו לפיו מכניס האדם מאכלים, הבאים מן העולם החומרי. בנצרות יש חלוקה ברורה בין העולמות. העולם הרוחני הוא טוב, ואליו האדם צריך לשאוף. לעומתו עולם החומר הוא עולם נמוך ובזוי, ודינו לאבדון. ולכן ע"פ הנצרות החשיבות היא למה שהאדם מוציא מפיו, וכמעט אין חשיבות למה שמכניס.

לתיאוריה זו קשה להתמודד עם העובדה, שלמרות הכל האדם נברא עם פה אחד בלבד, המשמש גם לדיבור וגם לאכילה. יש כוונה להורות על שיתוף בין שתי פעולות אלה, ומתוך כך על אחדות בין עולם הרוח לעולם החומר. הגמרא מספרת כי רשב"י תמה לכאורה על הקב"ה מדוע ברא רק פה אחד לאדם, ולמה לא שתי פיות, אחד לדברים שבקדושה והשני לדברי חולין? רשב"י ודאי ידע את האמת, את מטרת בריאת פה אחד. אלא שתמיהתו באה לחדד את הנקודה, ולהדגיש את אחדות הבריאה. המאכלים והדיבורים שייכים לפה אחד.
ואת זה אפשר ללמוד מהפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, י"ט)
אחד הפירושים לפסוק זה, הוא שהאדם, פשוט ממש כמו עץ השדה. כשם שיש לעץ שורשים שיונקים מסביבתו ומעבירים את זה הלאה לגזע ולשאר העץ, כך לאדם יש פה שהוא בעצם "יונק" מזון מסביבתו ומעביר את זה לכל שאר חלקי הגוף. וכו שהעץ גודל בהתאם למה שהוא יונק, כך גם האדם מתפתח וגודל בהתאם למה שיכניס לפיו (גם בבחינה הגשמית, וגם ברוחנית, אבל בהמשך:))
הרמב"ם כותב (וכך גם אריסטו, אם הרמב"ם לא מזיז לך): כי נפש האדם היא אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות.

ישנה פונקציה אחת לאכילה ופונקציה אחרת למחשבה וכן הלאה. כל הפעולות האלו מיוחסות לנפש אחת. לא ניתן לומר שיש באדם נפש תזונתית ונפש הוגה, אלא אותה הנפש עושה כל הפעולות. למסקנה זו יש השלכה חמורה. כאשר אדם אוכל תפוח, אזי גם האישיות החושבת שלו אוכלת את התפוח. כלומר לאכילה יש השפעה של המחשבה. האדם הוא מה שהוא אוכל (אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה). גם בחז"ל מאכלים מכונים צרכי אוכל נפש, לא צורכי אוכל גוף. כלומר שהאוכל הוא בעיקר לנפש ולאו דווקא לגוף (הבנה זו נפוצה בעיקר בחכמת המזרח), ולכן חשוב מאד מה האדם מכניס לפיו. וכן לכל אחד מתאים אוכל אחר. ליהודים אוכל משלהם, לגויים אוכל אחר, וכן לחיות יש אוכל משלהם.
זוהי אחדות הנפש, ויש גם אחדות בעולם. האכילה אינה רק פונקציה פיזית, זוהי מחשבה שטחית לנתק בין החומר לרוח, שהרי האדם הוא אחד ויש בו משני העולמות יחד. הרב קוק אומר באורות התשובה: שהתשובה הבסיסית הראשונית היא התשובה הגופנית, כלומר תהליך התשובה הרוחני מתחיל בתשובת הגוף (למעשה יוצא מכך, שהרופאים הם גדולי המחזירים בתשובה). אך הניסיון מעיד שהרפואה אינה יכולה לרפאות את כל המחלות, ולכו מוכרחים לחבר בין התשובה הגופנית לתשובות ברמה גבוהה יותר, לתשובות הרוחניות.
כאשר אדם חולה, אזי כל אישיותו חולה. המחלה הגופנית היא רק סימפטום של מחלת הנפש שלו. לכן אין דבר מובן יותר מהכשרות, כיון שהיא מגדירה למעשה את המגע בין נפש האדם לבין העולם הסובב אותו.

הרצאה שניתנה בקשר לפרשת שמיני, על כשרות וסיבותיה הרוחניות:

יש הרבה טיעונים למה כדאי לשמור כשרות. יש כאלה שאומרים ששמירה על כשרות המזון תורמת למשמעת עצמית. אחרים אומרים שזה מרומם את פעולת האכילה למשהו "קדוש." הסיבות הללו עשויות להיות נכונות, אבל הן לא מסבירות במידה מספקת למה אסור לנו, או מותר לנו, לאכול מאכלים מסוימים. האם הכשרות לא הייתה משמעותית באותה מידה גם אילו היה בשר החזיר כשר, ומרק העוף טרף?

קשה לענות על השאלה למה עוף וכבש כשרים - וחזיר לא. למה? משום שכדי למצוא את המשמעות שבכשרות צריכים להאמין קודם באלוקים, ש"מכיר" את העולם הזה, ודואג לגלות לנו את סודותיו. אז הופכת הכשרות לדרך אמיתית להעלאת איכות החיים שלנו. אמונה באלוקים, שאומר לנו אילו מאכלים הם הטובים ביותר עבורנו מבחינה רוחנית, היא כמו אמון ברופא שמסביר לנו מהי התזונה הטובה עבורנו, או מהן התרופות המתאימות.

האם נכון לתת אמון בתורה? התורה שמצווה: "ואהבת לרעך כמוך", "לא תכירו פנים במשפט" (שוויון בפני החוק), "בצלם אלוקים עשה את האדם" (שוויון), ו"נתתי שלום בארץ" (ערך השלום) - היא אותה תורה שדורשת מאיתנו לשמור על הכשרות. התורה הזאת הקדימה בהרבה את זמנה, ויש לה "תעודות" רבות של חשיפת אמיתות אוניברסאליות של הקיום האנושי. היא בוודאי עקבית גם כשהיא מדברת איתנו על הכשרות.

התורה מסבירה בעקביות צעדים משמעותיים בהתפתחות האנושית. והיא עושה זאת בלי שום סוג של דעה קדומה - אישית או פוליטית. היא עוזרת לעניים, ומגבילה את המלך. היא מזהירה את השופט, ועונשת את העשיר. היא מתרה בנו שלא נעשוק את היתום או נבייש את האלמנה. מה יכול להיות המניע של התורה להזהיר אותנו אילו מאכלים טובים לנו, ואילו לא? למה שהיא תכתוב על בעלי חיים שהיא לא מכירה, רק כדי לאסור אותם בלי שום סיבה משמעותית, כשכל שאר הדברים שהיא אומרת לנו לעשות מתגלים כבעלי עומק ומטרה אמיתיים?

גם בלי להבין את התשובה, יהיה זה הגיוני במיוחד למלא אחר עצת התורה בממלכת הרוחניות. אחרי הכל, זה התחום שבו התורה מומחית, בעוד שאנחנו מודים לעתים קרובות בבורותנו! אם נפש בריאה חשובה לנו לכל הפחות כמו גוף בריא, אז יש מקום לכשרות בדיוק כמו שיש מקום להפחית במלח, סוכר ושומן רווי.

אם מאכל מסוים היה מזיק מבחינה גופנית, היינו מסכימים בקלות שצריך לאסור אותו. אבל התורה אינה ילקוט רפואי. אם התורה אומרת לנו לא לאכול מאכלים מסוימים, הסיבות ביסודן הן, שהמאכלים האלה אינם בריאים מבחינה רוחנית. קשה להסביר רעיון כזה, משום שבזמננו, בדרך כלל הרוחניות ערטילאית.

בכל אופן, ישנם כמה מושגים כלליים שאנחנו יכולים לתפוס. 'בעל העקדה', מגדולי פרשני התורה, מסביר שתזונה לאומית באה לידי ביטוי בכמה מאפיינים בולטים. לדוגמא, בפרשת השבוע הזה, עם ישראל מצווה להיות קדוש. כשאנחנו חושבים על קדושה, עולות במחשבותינו לעתים קרובות מחשבות של שלווה ורוגע. אבל רק לאנשים מעטים יש אילו שהם קווים מנחים, כיצד להשיג קדושה באופן מעשי. התורה אומרת לנו שלעם ישראל יש אופי לאומי, והאופי הזה מתחזק ומתפתח על ידי המזון שאנחנו אוכלים.

לחיות חיים שבהם האוכל שאנחנו אוכלים מוכתב על ידי האלוקים והתורה, אשר משייכים את התזונה הזאת לאנשים קדושים, זה דבר שעתיד בהחלט להשפיע על הנפש שלנו ולשנות את הרגישויות הפיסיקליות.

כשמישהו אוכל בעקביות מזון בריא, בדרך כלל הוא יוכל להעריך את השפעותיה המצטברות של התזונה הנכונה רק בשלב מאוחר של החיים. ואולי הוא לא יוכל אף פעם להעריך באמת איך הוא היה מרגיש או נראה אילו היה אוכל תזונה שונה, ופחות בריאה.

כשרות היא דבר דומה מאוד. האם אדם יכול להרגיש עד כמה הושפעה מידת הרגישות שלו מאכילת בעלי חיים שנשחטו בדרך ההומאנית שדורשת הכשרות? מי יודע מה היה יוצא ממנו אחרת?

זה לא סוד שאנחנו היהודים תמיד ייחסנו חשיבות רבה למזון. האם יתכן שיש כאן הבנה אינסטינקטיבית של חשיבות הכשרות?

עד כאן ההרצאה

עוד סיבות לכשרות:
ישנן עוד סיבות, גלויות ופשוטות לחלק מדיני הכשרות. גם אצל הגויים, עד דורו של נוח, היה אסור לאכול בשר, ולמעשה כל האנושות היתה צמחונית. היה צורך בשינוי משמעותי בסדרי העולם, על מנת שניתן יהיה לאכול בשר. שכן יש באכילת בשר קושי מוסרי גדול. נטילת חיים של אחר בשביל חיי אינה דבר מובן מאליו. האדם צריך להיות במעלה גבוהה יותר מהבהמה, כדי שעל ידי האכילה תתעלה הבהמה לדרגתו של האדם האוכל אותה. אך לעיתים דרגתו של האדם נמוכה מזו של הבהמה (אולי רק צדיקים יאכלו בשר? הגמרא אומרת שלעם הארץ אסור לאכול בשר!).
אכילת בשר – זהו רצח בהמה שהתורה התירה לנו. שתיית חלב – זהו גזל הבהמה שהתורה התירה. אבל יש הבדל בין רצח לגזל, רצח חמור יותר, ולכן יש איסור לאכול בשר וחלב יחד. אין לערבב מדרגות רוחניות שונות יחד (כמובן שיש עוד פירושים וסיבות לכך, אבל זה מה שחשוב לכאן)
חלק מדיני הכשרות, באו על מנת להבדיל בין עם ישראל לגויים "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"... שיהודי לא יבוא לאכול אצל גוי. זוהי אינה הבדלה גזענית, אלא ייעוד שונה. הגמרא אומרת (סנהדרין קג:) שגדולה לגימה שמרחקת קרובים ומקרבת רחוקים, כלומר שתייה יחד עלולה לגרום בסופו של תהליך להתבוללות בגויים. זוהי הסיבה שחכמים אסור שתיית סתם יינם (יין נסך אסור מהתורה, סתם יינם – מדרבנן).
מטרה משנית, הנובעת מהמטרה הראשית להבדיל בין ישראל לגויים, היא לחבר בין היהודים. שכן כל היהודים אוכלים אותו אוכל. הגמרא אומרת (גיטין ב:) שעד אחד נאמן באיסורין. רש"י מסביר שלומדים זאת מהתורה, שהאמינה התורה כל אחד ואחד מישראל על תרומות ומעשרות ועל שמיטה. ההוכחה לכך היא, שבמשך אלפי שנים אבלו יהודים איש אצל רעהו. לא יתכן מצב בו הכשרות, שנועדה לחבר ולאחד, תגרום להפרדה בין היהודים. זוהי המגמה הכללית של הכשרות. כמובן שאין להתיר את מה שאסור!...

עכשיו לגבי סוגים (או לפחות חלקם)
א. בהמות טמאות, שאין בהן את סימני הכשרות.
ב. בהמה טרפה, בעלת פגם באברים הפנימיים, שיגרום למותה של הבהמה תוך פחות משנה.
ג. נבלה, בהמה שלא מתה ע"י שחיטה כשרה.
שלוש סוגים אלו אסור לאכול, כיון שבשלושת מקרים אלו כרוך יסוד של סבל. בחיות הטמאות יש יסוד של אכזריות בחייהן לעומת התמימות שבחיות הכשרות. הטרפה עתידה למות בקרוב בגלל מחלתה. והנבלה אסורה משום הסבל שהיה במותה. איסורים אלו נובעים מאיסור של שפיכות דמים.

ישנם מספר איברים בבהמה שנשחטה כהלכה שאסור לאוכלם: חלב (בצרה, לא בפתח), דם ומתנות כהונה (זרוע, לחיים וקיבה). החלב והדם נאסרו משום שהם קרבים ע"ג המזבח. ואילו מתנות הכהונה נאסרו לאכילה על ידי ישראל משום שהם מייצגים את החלקים השולטים בעולם. הזרוע לוקחת, הלחיים טוחנות והקיבה מעכלת. על מנת שהאדם לא יהיה מושפע מכך ("כוחי ועוצם ידי"), נותנים איברים אלו לקב"ה או לנציגו (הכהן). כלומר איסורים אלו באו להרחיק את האדם מעבודה זרה (בעצמו או באחרים).
כל המאכלות האסורים מן הצומח הם סוג מסוים של ערבוב. ערבוב של שני מינים שאינם שייכים זה עם זה (כלאים), ערבוב של קודש עם חול (מעשרות). איסורים אלו הם סוג של גילוי עריות, ובאו להרחיק את האדם מכך.
גיד הנשה הינו ביטוי לחולשה הלאומית שלנו, שכן שם נפגע יעקב, בגלל שלא באו בניו לעזור לו מול המלאך. המהר"ל מסביר כי הירך היא החלק הנסתר בגוף האדם, ואילו מעלת ישראל היא החלק הגלוי – בפנים. שכן באדם יש שתי בחינות הצלם והלבוש. באומה הישראלית בא לידי ביטוי צלם אלוקים שבאדם, המתגלה בפנים (ראה שיעור "עשו הוא אדום"). ואילו החלק הנסתר שבגוף, הוא חלש יותר. וכיון שלא רוצים לחזק נקודה זו, יש איסור לאכול את גיד הנשה.
איסור ריבית חל גם על אוכל (אסור לאדם לתת שני ק"ג תפוחי אדמה היום ולקבל שני ק"ג תפוחי אדמה לאחר שבוע, כי יתכן ומחיר תפוחי האדמה עלה בינתיים, ועובר על איסור ריבית), איסור זה נובע משום איסור גזל. למעשה כל מאכל גזול אסור לאכול.

ויש עוד דברים.. רק אציין את המקורות שעיינתי בהם, בין אם השתמשתי בהם ובין אם לאו, ואומר בגדול בלי כניסה לפירטי פרטים.
מילון אבן שושן, אנציקלופדיה, מפרשים בספר ויקרא בעיקר, אך גם בחלקים אחרים, מעט גמרא ומשנה. אתר הרבנות (או לפחות זה מה שהבנתי שזה) אוסף הרצאות ומאמרים, שו"תים פורומים ברשת, פורומים לקהילה התימנית, ועוד היד נטויה, וסליחה ממי או ממה שלא הזכרתי..


מקווה שתקרא/ו את הכל, וטיפה תנסו להבין לפני שתלעגו לאחרים.

אלירן

וואו זה יצא ארוך :O

הפסקתי בפירוש השם בהודעה הראשונה :)

כל הכבוד.
אני אישית שומר כשרות, ומקווה שכל מי שלא שומר וגם מי ששומר יקרא.