Subject: גיוס...סוף החיים???(לפחות בסוקר)י

עם הגישה הזאת בטוח לא..אבל אני מקווה בשבילו שהגישה תשתנה
היום הייתה לנו הצגה מטעם בית ספר בנושא השתמטות, הצגה חזקה מאוד מעלה את המוטיבציה בהרבה להתגייס ליחידות קרביות ולהתגייס בכלל..הצגה מבורכת

בתור אחד שחווה את החווייה של קורס טייס לתקופה קצרה (עד שגילו כמה אני גרוע...), הריגושים שם הרבה יותר גדולים מאשר לצפות במשחקים בסוקר.

להטיס מטוס זאת תחושה מדהימה. האדרנלין זורם בכמויות, ואתה עושה מליון משימות בעת ובעונה אחת - שולט בהפעלת המטוס, משחזר במוח את מה שצריך לעשות בכל רגע, מנסה לזהות לפי תווי הקרקע איפה אתה במפה, מדווח בקשר, ומקשיב למדריך שמלמד אותך משהו חדש, שמחר כבר תצטרך לשלוט בו לחלוטין. זה פשוט מדהים. לפני שהתגייסתי חשבתי שלטוס זה כמו לנהוג רק יותר מסובך. אחרי שאתה לומד ומתרגל, אתה יכול לעשות את זה בנינוחות. זה לא. זה יותר דומה לנהיגה במירוץ מכוניות. אתה אף פעם לא נכנס למצב רגוע בטיסה.

אני מסכים שאם אתה מתכוון לקחת את הקורס ברצינות, זה הורס לך כל תחביב שהיה לך קודם, כי גם כשאתה בחופש בבית, אתה עסוק בלמידה ושינון ותרגול כדי לעמוד בקצב. מצד שני - אתה חי. אתה ממש לא מפסיק לחיות. אתה מגיע לאחד השיאים של החיים שלך. חוויות שתישא אותם אתך כל ימי חייך,

ואל תשכח לנשום כשאתה שם... י

:)

מוטי, איזה מחזור היית? אני הייתי ב-115

:S
זקנים

היייתי בגיבוש 145
אני חושב

גיבוש? חחח 145? חחחחחחחחחח

כן כן
באותו גיבוש הפכ תי לנכה צה"ל וכל חלומותי להיות טיס או חייל קרבי נמוגו

:)

?נשברת, בכית והפסיכולוג הכריז עליך נכה נפשית
;-)

משהו כזה....

איפה ממליצים על התגובה הזאת?

ארז איך היה בקורס שלך????

אני עכשיו מחזור 164 או 163 אני לא זוכר בדיוק

ומוטי לאן הגעת בקורס???

בקורס שלי עוד היו 6 שלבים לא כמו היום שיש ארבעה נדמה לי. היינו יוצאים הביתה פעם ב-4 או ב-5 שבועות והתשובה תמיד הייתה 'מי שלא רוצה להיות פה יכול לחזור עכשיו לבקו"ם'. :) חיינו במאהל ומלבד הלימודים הקשים של מתמטיקה, פיזיקה, אווירונאוטיקה, מטאורולוגיה ומבנה מטוס... גם עשינו המון המון מדסים ומסעות, המון שמירות, תורניות מטבח, לימודי בד"ח (בדיקות חירום - ספר תפעול המטוס שצריך ללמוד בע"פ) והכי חשוב... בגלל שגרנו במאהל קבע, הייתה תחרות קבועה על האוהל הכי יפה ומטופח. מסביב לכל אוהל היו גינות שלא יביישו גנים בוטאניים בלונדון. לנו באוהל גם הוצג שלט בחוץ שעליו נכתב 'הילטון פייפר' וסידרנו לעצמנו גם מערכות חבלים (לא אלקטרונית) לסגור ולהדליק את האור מכל מיטה באוהל. היו לנו מ"כיות (די סתומות) שהיו אחראיות, בשלב הלימודים, על התפקוד שלנו מחוץ לטייסת וללימודים, והיו עושות לנו מסדרים וקצת טיזוזים. מדרכי הטיסה היו אחראים בחלקים היותר רציניים של היום והלילה או של הקורס.
האוכל בקורס היה מצויין ולא הערכתי אותו מספיק עד שהגעתי לירוקים ולמדתי לבשל פרוסות לוף, בשמן של הסרדינים עם קצת גרעיני תירס ליד באמצע המדבר עם חול דיונות כתחליף תבלינים.
אבל הקרוס טייס היה נפלא. מעניין ומרתק והטיסות גם היו חוויה מדהימה, למי שזה מלהיב אותו כמובן. אז היינו טסים בפייפרים ממש כמעט מעל רצועת עזה. כולם היו יושבים מחוץ לטייסת ומחכים לחניך או שניים והמדריכים שלהם שחוזרים מהטיסות ולחלק נכבד מהחברה היה התענוג לחזור מהטיסות עם שקיות הקאה מלאות ביד אחרי כל טיסה. מי שלא טס בפייפר קודם, זה לא דומה בכלום לטיסה לחול במטוס נוסעים כבד או אפילו לטיסה במטוס קל של היום במרכז הארץ. הפייפר היה עשוי ארבעה מוטות אלומיניום שכרוכים בבד וכל רוח קלילה הייתה מטלטלת אותו כמו נייר באוויר. קשה גם להטיס, גם לבצע משימות, גם להתמצא על המפה וגם לנהל שיחה עיניינית עם המדריך שיושב מאחוריך וצועק עליך ובמקרה שלי גם נותן לך כל כמה דקות כאפה על העורף.
אבל,... אם הייתי יכול לחזור לשם עכשיו, לאותה נקודה שבה נמאס להם ממני ולנסות ולסיים את הקורס, הייתי מוכן לתת כמעט כל מה שיש לי בשביל זה.
להערכתי, החברה שמסיימים קורס טייס הם באמת מבין השמנת והקצפת של החברה הישראלית.

אתה פרשת?

לא, 'הפרישו' אותי :( טיפה אחרי סיום הטיסות בפייפר... התפרחחתי כי הייתי צעיר וחצוף, כמעט כמו קולדיי... :) לא אשכח את היום השחור ההוא שאמר לי מפקד הטייסת בשיחת הדחה "אנחנו צריכים טייסים שממלאים את החובות שלהם גם על הקרקע ולא רק באוויר", הייתי בהלם קרב קלאסי איזה חמש שעות. אחד הימים העצובים והמזעזעים בחיי. אבל מתגברים וממשיכים וחושבים שהגרוע מאחורינו... ואז מגיעים לירוקים ומגלים כמה טוב היה בקורס טייס.
:)

חחח
זה החלום של אמא שלי...שאני יהיה טייס חח
אבל לי יש תוכניות אחרות וכנראה שטיס זה לא חלק מהם

אני הייתי בקורס 70. רק שתבינו כמה אני זקן. טרנר היה מפקד הבסיס בזמני.

גם אנחנו חיינו במאהל, עם גינות מטופחות (וכדי לטפח אותן יותר לקראת היציאה, היינו נעזרים בסחיבת צמחים ופרחים מהבריכה שיש בבסיס ושתילתם כאילו צמחו אצלנו.) היינו גננים מדופלמים

אני, כמו ארז, מאוד אהבתי את הטיסות בפייפרים, ואני גם אהבתי את הג'י המתהפך בבטן, כך שהקאות ממש לא היו הקטע שלי. היו כאלה שסבלו מהתמרונים. אני נהניתי. המדריך ניסה, בהחלט ניסה בטיסה הראשונה לגרום לי להקיא, רק נהניתי מהקטעים האלה יותר.

הבנתי מהר מאוד, שאני לא אהיה טייס, כי כשהטסתי את המטוס הייתי מרוכז בלחלום על החברה שלי ולא על הבד"ח, אבל חשבתי למשוך עוד, כי השמועה הייתה שמי שנופל בשלב המכין והלאה יכול להמשיך ל 669 וזאת היתה המחשבה שלי באותו שלב. העיפו אותי קודם, אחרי 4 חודשים, על סעיף ילדותיות. אולי בגלל שאני זיהיתי לפניהם שאני לא מתאים, ומאז טרחתי להנות מהרגע, התבדחתי עם המדריכים, הלכתי לסרטים גם כשאסור היה, ולקחתי הכל בקלות.

הם אולי חשבו שזה נובע מילדותיות. אני ידעתי שזה נובע מזה שכבר ידעתי בשלב ההוא שטייס באמת טוב אני לא אהיה.
.
הקטע הכי מדליק בקורס היה לעבוד על החברה שהגיעו לקורס אחרינו. אז היו לנו שני גיבושים לאותו קורס. והגיבוש לא היה טרום צבאי, אלא חלק מהשירות, כך שאני שהייתי בגיבוש הראשון, כבר הייתי עם סרבל טיסה כשהגיעו החברה מגיבוש ב', וכל מה שצריך זה סרבל טיסה, משקפי שמש וקול עמוק בשביל שיחשבו שאתה טייס, אז זה היה בסיס מצויין להרבה מאוד עבודות על החברה החדשים שלא הכירו אותנו.

אם כבר צבא

היה לי היום יום סיירות,האמת שבאתי ממש לא מוכן,והיה קשה מאוד,אבל העיקר ש...

קיבלתי מטכ"ל:O :D :)
עכשיו יום מיון קטן,ואם אני עובר אותו יש גיבוש באפריל.
אללללה רעל בעיניים:))