Subpage under development, new version coming soon!
Subject: אוניברסיטה ושאר חיות
התגובה שלי לא הייתה ברמה המשפטית אלא הפסיכולוגית
בעבר הייתי פסיכולוג ואף פסיכאנליטיקאי
אני טוען שאין לצפות מברק שייתן לך ללכת לישון, הרי הוא אותו איש עם אותה דרך חשיבה שהכשיר את השרץ הזה כבר לכוחות הביטחון
בעבר הייתי פסיכולוג ואף פסיכאנליטיקאי
אני טוען שאין לצפות מברק שייתן לך ללכת לישון, הרי הוא אותו איש עם אותה דרך חשיבה שהכשיר את השרץ הזה כבר לכוחות הביטחון
ובנוסף, אני בטוח שאין משפט ללא אידיאולוגיה מקדימה
ואומר עוד: אין אפילו מדע ללא אידיאולוגיה ופוליטיקה
ואומר עוד: אין אפילו מדע ללא אידיאולוגיה ופוליטיקה
בסדר, אני איתך, ולדעתי עם הסכמה או נטיה בכיוון בהרבה מאד נקודות של פוליטיקה ואידיאולוגיה
אבל לא תמיד השרץ שלך הוא השרץ של מישהו אחר
אתה הזכרת עינויים, אז אם אני מסנן את הקצוות של האג'נדה המוקדמת שלך - מקבלים "טלטולים" או טיפול בפצצות מתקתקות
לצערי אנחנו נמצאים במציאות כזאת שאבדה לנו הפריבילגיה של להיות איסטניסטים
ובגלל אטימות וטמטום אנחנו מוצאים את עצמנו נלחצים גם מהצד השני דוגמת גולדסטון
חבר מבוגר וחכם שהיה לי (ז"ל) שהיה פיסיקאי וליווה את המדינה מאז קומה (גם ברמות הגבוהות), הציג לי מודל "מתימטי" והראה שבכל צומת גורלי שעמד בפני ישראל, תמיד נבחרה האופציה הפחות טובה. וכמו בכל מודל מסודר, עבור הצמתים הבאים נותרות רק ברירות פחות טובות
האיש נפטר לפני הרבה שנים אבל לדעתי לא היה מופתע לראות לאן הגענו היום. זה מתאים למודל שהוא בנה מהמציאות
אם לא יקומו מנהיגים אמיתיים בכל הצדדים, השאלה העיקרית שתהיה בעוד 20 שנים או פחות: האם בסוקר ישאירו את ישראל כמדינה בפני עצמה, או שאתה תשחק בליגה שלישית בארגנטינה ואני עוד לא יודע איפה
(edited)
אבל לא תמיד השרץ שלך הוא השרץ של מישהו אחר
אתה הזכרת עינויים, אז אם אני מסנן את הקצוות של האג'נדה המוקדמת שלך - מקבלים "טלטולים" או טיפול בפצצות מתקתקות
לצערי אנחנו נמצאים במציאות כזאת שאבדה לנו הפריבילגיה של להיות איסטניסטים
ובגלל אטימות וטמטום אנחנו מוצאים את עצמנו נלחצים גם מהצד השני דוגמת גולדסטון
חבר מבוגר וחכם שהיה לי (ז"ל) שהיה פיסיקאי וליווה את המדינה מאז קומה (גם ברמות הגבוהות), הציג לי מודל "מתימטי" והראה שבכל צומת גורלי שעמד בפני ישראל, תמיד נבחרה האופציה הפחות טובה. וכמו בכל מודל מסודר, עבור הצמתים הבאים נותרות רק ברירות פחות טובות
האיש נפטר לפני הרבה שנים אבל לדעתי לא היה מופתע לראות לאן הגענו היום. זה מתאים למודל שהוא בנה מהמציאות
אם לא יקומו מנהיגים אמיתיים בכל הצדדים, השאלה העיקרית שתהיה בעוד 20 שנים או פחות: האם בסוקר ישאירו את ישראל כמדינה בפני עצמה, או שאתה תשחק בליגה שלישית בארגנטינה ואני עוד לא יודע איפה
(edited)
אני מתקשה, כבוגר הדיקטטורות הצבאיות מארגנטינה, לקבל בשימחה את ההיתר לענות אנשים.
אני גם נוטה בשנים האחרונות לסמוך פחות ופחות על יושרם של אנשי כוחות הביטחון ובשיקול דעתם.
אני הכרתי אנשים טובים בין בני דודינו שנעצרו סתם, ואחר כך גם שוחררו סתם.
ואני לא מדבר על יושרו של צ'יקו תמיר או הדרוזי מקבילו ברמאות, ועל שיקוליו המוסריים של ההוא שמוכן להרוג משפחות שלמות בכל הגילאים ולהרגיש רק מכה קלה בכנף, ואחר כך לחסל את תיק המניות אודות למידע פנימי על הכרזת מלחמה.
אני מדבר על שיקול דעתם של אנשים בדרגים נמוכים יותר, אשר לרוב שייכים לענפי הצללים, חסינים מתוקף תפקידם מכל ביקורת ציבורית.
לא יכול לסמוך עליהם. לא עוד.
כל צלם של פלאפון מביא את הצבא לפתוח בחקירת אירועיים שאילמלא פלאפון היו מוגדרים כלא קיימים
אני לא סומך על קביעת דרגת הסיכון והתקתוק של כל עצור (אני מניח שביניהם יש המחזיקים מידע חשוב לנו) ולא על הכלים שברק העמיד לרשותם.
בנוגע לגולדסטון, לדו"ח החד צדדי הזה (בין היתר כי ממשלתינו לא שיתפה פעולה - מה הפלא שיצא חד צדדי) לפחות דחף את צה"ל לפתוח בחקירת ארועים שהתכחשו לחלוטין על קיומם עד לפני כמה שבועות
אנחנו בהחלט יושבים באזור מסוכן ומסלול הטילים של אירן על אירופה עובר דרכינו, ויש לנו כמה בעיות לפתור עם עם אחד ועם מדינה אחרת.
אני חוזר, פסיכולוגית אני מניח ששופט שמכשיר עינויים הוא לא הטיפוס שייתן לאוהד לישון כשהוא על גבול קצה היכולת שלו לשרוד
אני גם נוטה בשנים האחרונות לסמוך פחות ופחות על יושרם של אנשי כוחות הביטחון ובשיקול דעתם.
אני הכרתי אנשים טובים בין בני דודינו שנעצרו סתם, ואחר כך גם שוחררו סתם.
ואני לא מדבר על יושרו של צ'יקו תמיר או הדרוזי מקבילו ברמאות, ועל שיקוליו המוסריים של ההוא שמוכן להרוג משפחות שלמות בכל הגילאים ולהרגיש רק מכה קלה בכנף, ואחר כך לחסל את תיק המניות אודות למידע פנימי על הכרזת מלחמה.
אני מדבר על שיקול דעתם של אנשים בדרגים נמוכים יותר, אשר לרוב שייכים לענפי הצללים, חסינים מתוקף תפקידם מכל ביקורת ציבורית.
לא יכול לסמוך עליהם. לא עוד.
כל צלם של פלאפון מביא את הצבא לפתוח בחקירת אירועיים שאילמלא פלאפון היו מוגדרים כלא קיימים
אני לא סומך על קביעת דרגת הסיכון והתקתוק של כל עצור (אני מניח שביניהם יש המחזיקים מידע חשוב לנו) ולא על הכלים שברק העמיד לרשותם.
בנוגע לגולדסטון, לדו"ח החד צדדי הזה (בין היתר כי ממשלתינו לא שיתפה פעולה - מה הפלא שיצא חד צדדי) לפחות דחף את צה"ל לפתוח בחקירת ארועים שהתכחשו לחלוטין על קיומם עד לפני כמה שבועות
אנחנו בהחלט יושבים באזור מסוכן ומסלול הטילים של אירן על אירופה עובר דרכינו, ויש לנו כמה בעיות לפתור עם עם אחד ועם מדינה אחרת.
אני חוזר, פסיכולוגית אני מניח ששופט שמכשיר עינויים הוא לא הטיפוס שייתן לאוהד לישון כשהוא על גבול קצה היכולת שלו לשרוד
תשמע הכל היה בתחילת המאה ה-20 שאז הוחלפו שתי הגישות של סטרוקטורליזם ופונקציונליזם בשלוש אסכולות חדשות: גשטלט, פסיכואנליזה וביהביוריזם. מאז עוסקת הפסיכולוגיה בעיקר בהתנהגות (למשל במסגרת הביהביוריזם), בנפש (למשל בפסיכולוגיה קוגניטיבית) ובשילוב ביניהם.
אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ברנטנו (הוסרל, אלקסיוס מיניון, כריסטיאן פון ארנפלס, ובנוסי) החלו להופיע ניצני תפיסת הגשטלט (בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס), אבל היא הגיעה לכלל הבשלה רק אצל מקס ורטהיימר (1880-1943) ותלמידיו קורט קופקה וולפגנג קולר. תפיסה ואסכולה פסיכולוגית זו, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם, טוענת כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי. משפט המפתח שעשוי להסביר את עיקרון הגשטלט הוא "השלם גדול מסכום חלקיו", ומשמעותו היא שישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, עוד בטרם התרחשותם, ואף משליכה את חוקיה על הקלט החושי; לפיכך, פירוק תבנית זו לחלקיה, תוך בחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורליסטים, אינו מועיל להבנת התבנית והמכלול.
בשנות התשעים של המאה ה-19 החל זיגמונד פרויד לעסוק בשיטת תרפיה החושפת מאוויים כמוסים, שנקראה פסיכואנליזה. פרויד, שהינו כנראה הפסיכולוג המוכר ביותר, תרם תרומה משמעותית למיסוד הפסיכולוגיה כשיטה לגיטימית לטיפול להקלת הסבל האנושי. בתחילה פרויד התקבל בעוינות ובבוז על ידי הממסד האקדמי בתחום הפסיכולוגי, וברבים ממוסדות המחקר הייתה התעלמות גורפת מתפיסותיו. שיטותיו של פרויד לא היו כרוכות במדע אמפירי הכולל תצפיות וניסויים, ולא היו ניתנות לאישוש או הפרכה, ועם זאת תגליותיו בעניינים רבים בפסיכולוגיה נחשבות לחדשניות ומשמעותיות, ומשמשות כמצע חשוב והכרחי בכל תחומי הפסיכולוגיה. בין תלמידיו היו כאלו שנשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו, בהם אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט, אך תלמידים אחרים דוגמת קרל יונג (פסיכולוגיה אנליטית), אלפרד אדלר (פסיכולוגיה אינדיבידואלית), ויקטור פראנקל ואריך פרום (פסיכולוגיה הומניסטית), פיתחו והרחיבו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.
הביהביוריזם התפתח במידה רבה כריאקציה לגישות הפרוידיאניות, שהדגישו תהליכים תת-הכרתיים ונראו כספקולציות פילוסופיות שכמעט לא ניתן היה להעמידן במבחן אמפירי, ולפיכך מדעיותן הייתה מוטלת בספק. הביהביוריסטים, לעומת זאת, שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה באופן אובייקטיבי, לכמת את נתוניו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, כלומר, ההתנהגות הגלויה, השינויים החלים בה ואופן למידתה. הפסיכולוגים הביהביוריסטיים החשובים ביותר היו ג'ון ווטסון ואחריו פרדריק סקינר. במקביל, מדע ניתוח ההתנהגות שהתפתח בעקבות מחקריו של פבלוב בתחום התנהגות רספונדנטית (רפלקסיבית ביסודה) ושל סקינר בתחום התנהגות אופרנטית, פתחו תחום גדל והולך של ידע על המשתנים השולטים, ועל מורכבות ההתנהגות הנובעת מהם. ידע זה איפשר מעבר מניתוח התנהגות ניסויי (מעבדתי) לניתוח התנהגות יישומי. בהדרגה ניתן היה לראות את כוחו של מדע זה ביישומים הנרחבים שהתפתחו בתחום ההוראה והחינוך. עניין זה התבטא במיוחד בטיפול באתגרים הקשים של שינוי התנהגות. הגישה ההתנהגותית נתנה בסיס להתערבויות יעילות ביותר בקידום למידה בכלל ובקידומם של ילדים עם ליקויים התפתחותיים בפרט. כך, באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. עם זאת, הוויכוח בינו לבין הפסיכולוגיה הדינמית או הקוגניטיבית, או בין טיפול התנהגותי וקוגניטיבי לטיפול פסיכודינמי, עדיין לא הוכרע.
אם יש לך שאלות, תפנה אלי בפרטי אני אשמח לעזור
(edited)
אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ברנטנו (הוסרל, אלקסיוס מיניון, כריסטיאן פון ארנפלס, ובנוסי) החלו להופיע ניצני תפיסת הגשטלט (בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס), אבל היא הגיעה לכלל הבשלה רק אצל מקס ורטהיימר (1880-1943) ותלמידיו קורט קופקה וולפגנג קולר. תפיסה ואסכולה פסיכולוגית זו, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם, טוענת כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי. משפט המפתח שעשוי להסביר את עיקרון הגשטלט הוא "השלם גדול מסכום חלקיו", ומשמעותו היא שישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, עוד בטרם התרחשותם, ואף משליכה את חוקיה על הקלט החושי; לפיכך, פירוק תבנית זו לחלקיה, תוך בחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורליסטים, אינו מועיל להבנת התבנית והמכלול.
בשנות התשעים של המאה ה-19 החל זיגמונד פרויד לעסוק בשיטת תרפיה החושפת מאוויים כמוסים, שנקראה פסיכואנליזה. פרויד, שהינו כנראה הפסיכולוג המוכר ביותר, תרם תרומה משמעותית למיסוד הפסיכולוגיה כשיטה לגיטימית לטיפול להקלת הסבל האנושי. בתחילה פרויד התקבל בעוינות ובבוז על ידי הממסד האקדמי בתחום הפסיכולוגי, וברבים ממוסדות המחקר הייתה התעלמות גורפת מתפיסותיו. שיטותיו של פרויד לא היו כרוכות במדע אמפירי הכולל תצפיות וניסויים, ולא היו ניתנות לאישוש או הפרכה, ועם זאת תגליותיו בעניינים רבים בפסיכולוגיה נחשבות לחדשניות ומשמעותיות, ומשמשות כמצע חשוב והכרחי בכל תחומי הפסיכולוגיה. בין תלמידיו היו כאלו שנשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו, בהם אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט, אך תלמידים אחרים דוגמת קרל יונג (פסיכולוגיה אנליטית), אלפרד אדלר (פסיכולוגיה אינדיבידואלית), ויקטור פראנקל ואריך פרום (פסיכולוגיה הומניסטית), פיתחו והרחיבו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.
הביהביוריזם התפתח במידה רבה כריאקציה לגישות הפרוידיאניות, שהדגישו תהליכים תת-הכרתיים ונראו כספקולציות פילוסופיות שכמעט לא ניתן היה להעמידן במבחן אמפירי, ולפיכך מדעיותן הייתה מוטלת בספק. הביהביוריסטים, לעומת זאת, שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה באופן אובייקטיבי, לכמת את נתוניו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, כלומר, ההתנהגות הגלויה, השינויים החלים בה ואופן למידתה. הפסיכולוגים הביהביוריסטיים החשובים ביותר היו ג'ון ווטסון ואחריו פרדריק סקינר. במקביל, מדע ניתוח ההתנהגות שהתפתח בעקבות מחקריו של פבלוב בתחום התנהגות רספונדנטית (רפלקסיבית ביסודה) ושל סקינר בתחום התנהגות אופרנטית, פתחו תחום גדל והולך של ידע על המשתנים השולטים, ועל מורכבות ההתנהגות הנובעת מהם. ידע זה איפשר מעבר מניתוח התנהגות ניסויי (מעבדתי) לניתוח התנהגות יישומי. בהדרגה ניתן היה לראות את כוחו של מדע זה ביישומים הנרחבים שהתפתחו בתחום ההוראה והחינוך. עניין זה התבטא במיוחד בטיפול באתגרים הקשים של שינוי התנהגות. הגישה ההתנהגותית נתנה בסיס להתערבויות יעילות ביותר בקידום למידה בכלל ובקידומם של ילדים עם ליקויים התפתחותיים בפרט. כך, באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. עם זאת, הוויכוח בינו לבין הפסיכולוגיה הדינמית או הקוגניטיבית, או בין טיפול התנהגותי וקוגניטיבי לטיפול פסיכודינמי, עדיין לא הוכרע.
אם יש לך שאלות, תפנה אלי בפרטי אני אשמח לעזור
(edited)
האמת, היה נראה לי מושקע מידי בכיוון הלא נכון של השיחה, אבל מכיוון שהיו בינינו כל כך הרבה ויכוחים לאחרונה סביב נושא צהוב מסויים, העדפתי לממש לזכותו את חוק היתרון
חחחח
שיחה של מלומדים התפתחה כאן :)
עדיין לא הגעתי לפסיקה המדוברת...
לילה טוב לכולם
שיחה של מלומדים התפתחה כאן :)
עדיין לא הגעתי לפסיקה המדוברת...
לילה טוב לכולם
אלוהים ישמור, זה לא שאני ער כי קמתי אלא, עדיין לא הלכתי לישון
כבר סיפרתי שהיום אני לומד עד 8 בערב?
כבר סיפרתי שהיום אני לומד עד 8 בערב?
אוהד
Welcome to the real world
אם חשבת שזה כמו סוקר שאפשר לשים הרכב ולבלות כל היום בפורומים - אז לא
והאוניברסיטה זה גן ילדים לעומת מה שבא אחר כך
טוב, סתם רציתי לבאס אותך עוד קצת
Welcome to the real world
אם חשבת שזה כמו סוקר שאפשר לשים הרכב ולבלות כל היום בפורומים - אז לא
והאוניברסיטה זה גן ילדים לעומת מה שבא אחר כך
טוב, סתם רציתי לבאס אותך עוד קצת