Subject: המורה והתלמידה - סיפור קצר

http://www.scribd.com/doc/23604496/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94

סיפור יפה גם כתוב יפה אבל יש בעיה עם הסוף שלו. פעם פירסמת פה עוד סיפור שגם הוא היה יפה אבל היתה בעיה עם הסוף שלו גם כן.

במקום ללמוד אני קורא סיפורים

לכל מי שלא רוצה שאני אהרוס לו את הסיפור שלא ימשיך לקרוא
ספויילר

אם היית מספר לי שהסוף יהיה כל כך מבאס, הייתי ממשיך לקרוא פסקי דין גם שם הסופים מבאסים ובני הזוג לא הולכים יד ביד לעבר השקיעה, יחי ההבדל הקטן בסיפור אני מצפה לסוף טוב..
אהבתי את הסיפור הזה, משעיר אותך עירני ישר כוח כמו שהיו אומרים לי כל פעם שהייתי עולה לתורה

סוף מאכזב?
לא יודע.
איזה עוד סוף אפשר לתת?
אם יש רעיונות...בכיף...
קשה מאוד לתת סוף טוב בסיפור קצר.
למעשה רוב הסיפורים הקצרים מסתיימים עם סוף מוזר...
לא?
:)

ברמת העיקרון בעיקר דיברתי על כך שהסוף עצוב, אם חושבים על זה לעומק
השלמה עם חצאי דברים לא עושה אותי מבסוט..

אבל אם מדברים ברצינות אני מחזיק בדעתו של גילו, הסיפור עצמו טוב מאוד אבל הסוף איכשהו מפספס את המטרה
הסוף מונע מהסיפור הזה להיות סיפור ממש מוצלח

אוהד וגילו - אתם צודקים. אין ספק. אבל אין לי מה לעשות. לא מוצא שום סוף אחר. זו הייתה כתיבה אינטואיטיבית לחלוטין, ולכן גם הסוף הגיע בזרימה של הדברים, וקשה לי לנתק אותו מהרצף שנבנה ביד הדימיון.

אם תשאלו אותי, רוב הסיפורים הקצרים נכתבים ככה.
פעם זה יוצא טוב, ופעם זה יוצר פחות טוב.

הפעם זה יצא עצוב, אבל אני חושב שעדיין יצא יפה.
בסיפור על "מנהל בתי השימוש" שהזכרתם, היו המון פגמים מלכתחילה. אני בניתי ציפיות שלא מומשו. לכן אני חושב שהוא באמת היה סיפור פחות מוצלח.

תודה על הזמן שהשקעתם :)

כל הכבוד על הסיפור, נהנתי :)

אני לא חושב שהסוף לא מוצלח.
אני חושב שהסוף מתאים.
יש לסיפור חסרונות, ואולי מה שהרגעישו אלה שהתלוננו על הסוף, זה שמשהו מפריע להם, ומכיוון שלא עלו בדיוק על מה הדבר שמפריע להם, הניחו שזה הסוף.
אני כמובן לא יודע שזה כך, אבל אולי...
אני חושב שמה שהופך את הסיפור למעניין זה המעבר של המרצה ממצב של כביכול שליטה למצב של אובדן שליטה טוטאלי, ובמקביל המעבר ממצב של מודעות, להתנגדות ולהשלמה מלאה שלו עם המצב החדש (כשברקע מתברר שהוא לא היחיד שעובר את התהליך הזה).
אני חושב שהדיאלוגים ביניהם קצת ילדותיים במובן זה שהיא לכאורה מנסה לשכנע אותו, אחר כך כאילו מענישה אותו על שהתנגד לשליטתה, וכדומה. היא הופכת לדמות לא כל כך מעניינת.
הוא מעניין, ובעיקר עובר תהליך מעניין. היא מקרינה כוח, ובמקביל התרסה ילדותית שאינה מתאימה למישהי שבאמת מכירה בעוצמתה
אני מציע, להפוך אותה לפחות מפתה ומשכנעת, אולי ליותר מיסטית ומסתורית, אולי ליותר אדישה, אבל לדמות מורכבת עם אישיות שלמה ומגובשת יותר, שיודעת למה היא עושה כל דבר
חוץ מזה, אולי גם להתבונן קצת יותר לעומק בתהליך שעובר עליו
כסיפור, נחמד מאוד, אבל תסלח לי שאני אומר זאת - קצת בוסרי

מוטי
בגללך יצאתי מגדרי (ולוח הזמנים שלי) וקראתי
מסכים עם ההערות שלך

אהבתי את הניתוח. אני חושב שנגעת בבעיה של הסיפור

סיפור יפה ממש אין מה להגיד

מוטי, תודה על ההערות.
הן מקצועיות בהחלט, וצר לי שרק עכשיו אני מגיב בחזרה.

הנה סיפור חדש.
עשרים עמ' אמנם, אבל אני מקווה שתהנו :)

http://www.scribd.com/doc/24451732/%D7%9E%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%90

הסיפור נקרא "מי רוצה להיות ציון עדיקא?"...או: מה קורה כשאדם פשוט נלחם על המיליון בתוכנית....
(edited)

בעיניי, סיפור מצויין. הטוב ביותר שלך מבין השלושה שקראתי.

כתיאור של הפקה יש לו קצת אי התאמות למה שקורה במציאות (הרי "מי רוצה להיות מיליונר" זה לא בשידור חי, בדרך כלל מצלמים ברצף כמה תוכניות, וכשמעבירים לפרסומות לא באמת מחכים לפרסומות, ולפעמים עושים יותר מטייק אחד) אבל אם מתעלמים מהעניין הזה - סיפור משובח, גם מותח וגם חזק

דווקא הפתיחה קצת מגומגמת בעברית שלה. בפתיחה הייתי מציע "כבו" ןלא נכבו, ואולי לפני "נדו" להוסיף משהו כדי ליצור זרימה טובה יותר של המילים (ואז נדו?/ ומיד נדו), ונקודותיים אחרי המילה "אולם" במקום פסיק. דברים קטנים אבל יכולים לשפר את הזרימה של ההתחלה, כי כקורא לקח לי כמה שניות יותר מדי להבין מה נאמר בשורות האלה.

תודה!