Subject: פרידה מאדם יקר

תסלחו לי שאני כותב את זה כאן.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה אני כל כך רוצה לכתוב על כך בפורום, והבנתי שאני מבלה איתכם הרבה זמן ויש לנו איזשהו סוג של קשר אישי.
אני בטוח שתסלחו לי.
אבא שלי, שאול שנייברג, נפטר בשבת בהדסה עין כרם בגיל 82.
אני אספר לכם עליו רק מהזווית המשותפת שלנו: כדורגל
אבא היה אוהד שרוף של ריבר פלייט, אחת הקבוצות הגדולות בארגנטינה וזאת שמחזיקה בכמות הגדולה ביותר של תארים. מי שעשה אותו אוהד ריבר היה שחקן הקבוצה בשנות ה-30 סאנטמאריה (ראיתי תמונה שלו, גבוה כמו שחקן כדורסל) שהיה שכן שלו בשכונת פלרמו בבואנוס איירס.
אבי רואיין לפני כמה חודשים לתוכנית רדיו אינטרנטי של אוהדי ריבר, וסיפר שהוא נולד לפני האליפות הראשונה, אותה הוא לא זוכר, אבל יש לו חוויות מכל האליפויות האחרות.
היה לו מנוי נצח (זאת אומרת שלא צריך לשלם עליו והוא תקף לתמיד) ביציעים של אצטדיון המונומנטאל של ריבר פלייט, השכן שלו לכיסא היה אניבאל טרוילו, המוזיקאי האגדי של תזמורות הטנגו. טרוילו עצמו נפטר בשנת 75.
אבא כמעט ולא ניצל את המנוי, כי אמא שלי דרשה שיעבור איתנו את סוף השבוע. הוא צייט, אבל הסתובב בזמן המשחק עם רדיו כשהיינו יוצאים בימי ראשון. אם מישהו היה עוצר אותו ושואל על מצב הקבוצה שלו (אז שיחקו כול הליגה באותו זמן) הוא היה עונה עם פרטים. אבל היתה תקופה שאם אוהד בוקה היה שואל, אז הוא היה עונה לו שהיא מפסידה.
אבא היה שופט כדורגל. אף פעם לא הבנתי את הסידור: הוא היה רשום אבל לא רישמי או משהו כזה. לא היה שופט במשחקים רשמיים, אבל היו מתקשרים אליו בשביל לשפוט במשחקים בין קבוצות מהליגה העליונה כששיחקו ביניהן לאימון, לרוב בקיץ (היה דבר כזה, בלי קהל ובלי עיתונאים)
הוא שפט המון בליגות החובבניות של הקהילה היהודית.
הוא אמר תמיד שכדי להכיר בן אדם אתה צריך לחיות איתו חודשיים, או לשחק נגדו משחק כדורגל אחד.
הוא תיפקד כאב השבט במשפחה. כל האחיינים (בעיקר אלה שמצד אמא, דווקא) העריצו אותו. הוא עשה את כולם אוהדי ריבר, ואלה העבירו את האהבה גם לידליהם בדור הבא אחריהם.
בן דוד אחד לא התעניין בכלל בכדורגל. אחיו "אימץ" את הבן שלו בענייני כדורגל ועשה אותו אוהד ריבר, הוא אמר כי "אם האבא לא מתפקד, אז הדוד יעשה זאת" כמו שאבא שלי עשה איתו.


(edited)

גוסטבו, קבל את תנחומי

מקווה שגם בלא נוכחותו תמשיך להיות אוהד כדורגל (לא כל סתם קבוצה בבקשה) ותדע להנחיל את המורשת לדורות הבאים

אהבתי את הציטוטים הקטנים עם התובנות הגדולות
עכשיו ברור שהיה לך ממי ללמוד

תנחומיי, גוסטאבו.
נשמע שאביך היה אדם כאריזמטי ומרתק.
אני מקווה בשבילך שהזכרונות ממנו יהיו חזקים תמיד, ומסורת הכדורגל כמורשתו של אביך תישאר במשפחה.

תנחומי, שלא תדע עוד צער

קבל חיבוק, משתתף בצערך

תנחומי גוסטבו

מה שהכי קפץ לי לעיניים זה דווקא לא הכדורגל אלא האהבה שלך לאבא שלך
הגעגועים והדרך שבה אתה מדבר עליו
הוא השאיר בך חותם ורושם עזים שלא הרבה זוכים לכך מהאבא שלהם
זה גם נראה שתהיה לך אותה השפעה על הילדים שלך ואשריהם

שלא תדע עוד צער

תנחומי לך ולבני משפחתך, כתבת דברים כנים ומרגשים, משתתף בצערך

שמוליק

משתתף בצערך

אכן נשמע שאביך ז"ל היה דמות לחיקוי , כן ירבו כמוהו .
תנחומי גוסטבו

משתתף בצערך , שלא תדע עוד צער!

תנחומיי גוסטבו, מהכתיבה שלך מרגישים ששאול שנייברג היה אדם יקר.
נשמע כאילו אביך מילא את התפקיד של האב המודרני בתקופה בה זה לא היה נהוג והשפיע הרבה על חייך ועל אישיותך.

מצטער לשמוע, שלא תדע עוד צער..